מהי הוראה מפורשת ולמה היא כל כך חשובה?
כמורים, פעמים רבות אנו מלמדים מיומנויות ומדגימים אסטרטגיות – בלי לומר במפורש לתלמידים מה בדיוק אנחנו עושים. אנחנו מניחים שלהראות להם זה מספיק.
אבל מסתבר שכשאנחנו לא אומרים במפורש מה אנחנו עושים – אנחנו מפספסים בגדול!
אז מהי הוראה מפורשת ולמה היא כל כך חשובה? על כך בפוסט זה.
כשאנחנו מלמדים נושא או מיומנות חדשים, חשוב מאוד שנזכור לשיים, להסביר ולהדגיש את מטרת השיעור והמיומנות הנלמדת, גם בעל פה וגם בכתיבה על הלוח. תלמידים מתקשים לגלות בעצמם את מטרות הפעילות ומשמעות המיומנות הנלמדת. לכן חשוב להציג את שם המיומנות/ האסטרטגיה ולהסביר כיצד היא תסייע בלמידה.
על מנת שההוראה והלמידה יהיו מפורשות לתלמיד חשוב שהתלמיד ידע לשיים את האסטרטגיה ולענות על השאלות:
מהי האסטרטגיה/ המיומנות?
למה היא חשובה?
מתי ואיך משתמשים בה?
אבל רגע, מה זה שיום בכלל?
שיום – אמירה מפורשת של שם המיומנות. ההמללה של המושג/ האסטרטגיה יוצרת סכמה של המיומנות במוח – מה שיעזור לתלמיד להיות מודע למיומנות, לזכור אותה לפעמים הבאות ולתפעל או להשתמש בה מתי שיצטרך, בלי צורך לחזור על כל ההסברים כל פעם מחדש.
באופן כזה, כל המידע שנאמר או נלמד על אותו מושג מתקשר למושג עצמו. במילים אחרות, התלמיד יוצר מגירה במוח שאליה הוא מכניס באופן מאורגן את כל המידע שיש לו על האסטרטגיה הנלמדת. בפעם הבאה שהמורה משתמשת במושג, התלמיד ישלוף את המגירה המתאימה, ייזכר בידע שלמד בשיעור הקודם מהר יותר וידע לקשר ידע חדש לאותו מושג. כמו כן, יהיה ברור לתלמיד ולמורה על מה בדיוק מדובר. ובעיקר שיום האסטרטגיה יסייע בתהליך ההעברה הכולל שימוש באסטרטגיה בשיעור אחר או במקצוע אחר.
לדוגמה, אם לא הייתה קיימת המילה “כלב”… כל פעם היינו צריכים להסביר מהו כלב בלי להשתמש במילה –לומר “חיית מחמד עם ארבע רגליים, חיה שנובחת…” ועד שמבינים למה התכוונו בכל פעם, מתבזבז זמן יקר. אותו הדבר תקף גם למילה שמתארת אסטרטגיה או מיומנות.
אבל מסתבר שכשאנחנו לא אומרים במפורש מה אנחנו עושים – אנחנו מפספסים בגדול!
אז מהי הוראה מפורשת ולמה היא כל כך חשובה? על כך בפוסט זה.
כשאנחנו מלמדים נושא או מיומנות חדשים, חשוב מאוד שנזכור לשיים, להסביר ולהדגיש את מטרת השיעור והמיומנות הנלמדת, גם בעל פה וגם בכתיבה על הלוח. תלמידים מתקשים לגלות בעצמם את מטרות הפעילות ומשמעות המיומנות הנלמדת. לכן חשוב להציג את שם המיומנות/ האסטרטגיה ולהסביר כיצד היא תסייע בלמידה.
על מנת שההוראה והלמידה יהיו מפורשות לתלמיד חשוב שהתלמיד ידע לשיים את האסטרטגיה ולענות על השאלות:
מהי האסטרטגיה/ המיומנות?
למה היא חשובה?
מתי ואיך משתמשים בה?
אבל רגע, מה זה שיום בכלל?
שיום – אמירה מפורשת של שם המיומנות. ההמללה של המושג/ האסטרטגיה יוצרת סכמה של המיומנות במוח – מה שיעזור לתלמיד להיות מודע למיומנות, לזכור אותה לפעמים הבאות ולתפעל או להשתמש בה מתי שיצטרך, בלי צורך לחזור על כל ההסברים כל פעם מחדש.
באופן כזה, כל המידע שנאמר או נלמד על אותו מושג מתקשר למושג עצמו. במילים אחרות, התלמיד יוצר מגירה במוח שאליה הוא מכניס באופן מאורגן את כל המידע שיש לו על האסטרטגיה הנלמדת. בפעם הבאה שהמורה משתמשת במושג, התלמיד ישלוף את המגירה המתאימה, ייזכר בידע שלמד בשיעור הקודם מהר יותר וידע לקשר ידע חדש לאותו מושג. כמו כן, יהיה ברור לתלמיד ולמורה על מה בדיוק מדובר. ובעיקר שיום האסטרטגיה יסייע בתהליך ההעברה הכולל שימוש באסטרטגיה בשיעור אחר או במקצוע אחר.
לדוגמה, אם לא הייתה קיימת המילה “כלב”… כל פעם היינו צריכים להסביר מהו כלב בלי להשתמש במילה –לומר “חיית מחמד עם ארבע רגליים, חיה שנובחת…” ועד שמבינים למה התכוונו בכל פעם, מתבזבז זמן יקר. אותו הדבר תקף גם למילה שמתארת אסטרטגיה או מיומנות.
דוגמה להוראת אסטרטגיית בקרה
המורה מלמדת תלמיד לבצע בקרה על הקריאה – כלומר, בשעת הקריאה עליו לוודא שהמילים שהוא קורא הגיוניות ומתאימות להקשר הטקסט. במידה ולא, עליו לחזור על המילה ולנסות לקראה שוב.
המורה יכולה להדגים, להסביר במשפטים רבים, לומר לתלמיד מה לעשות ולשאול אותו שאלות מנחות: “האם עכשיו המילה הגיונית?” “בואו נקרא לאט” בואו נחשוב על מה שקראנו” אך כאשר ההוראה סמויה ואינה מפורשת, התלמיד לא ידע מה הייתה המטרה של הפעילות ולא יבין מה מבין כל המשפטים שנאמרו בשיעור הוא החשוב ביותר, מה שיקשה עליו לזכור אלו פעולות עליו לעשות בעצמו בפעם הבאה.
לעומת זאת, בהוראה מפורשת נאמר לתלמיד את שם האסטרטגיה: “אנחנו עושים בקרה”, ונשוחח עם התלמיד על משמעותה: למה עושים אותה? “כדי שנוכל להבין את מה שקוראים”, מתי עושים אותה – בזמן קריאת טקסט או שאלות, ואיך עושים אותה? – באמצעות חזרה ותיקון המילה עד שהמילה תישמע הגיונית. המילה “בקרה” הופכת לסכמה שמארגנת את הפעולות ומשמעותן וכך התלמיד יכול לזכור מהי בקרה ולהבין מה הוא עושה ולמה. וכך בסיטואציה אחרת המורה רק תצטרך להזכיר את המושג בקרה והתלמיד כבר ייזכר וישלוף את כל המידע על האסטרטגיה.
המורה יכולה להדגים, להסביר במשפטים רבים, לומר לתלמיד מה לעשות ולשאול אותו שאלות מנחות: “האם עכשיו המילה הגיונית?” “בואו נקרא לאט” בואו נחשוב על מה שקראנו” אך כאשר ההוראה סמויה ואינה מפורשת, התלמיד לא ידע מה הייתה המטרה של הפעילות ולא יבין מה מבין כל המשפטים שנאמרו בשיעור הוא החשוב ביותר, מה שיקשה עליו לזכור אלו פעולות עליו לעשות בעצמו בפעם הבאה.
לעומת זאת, בהוראה מפורשת נאמר לתלמיד את שם האסטרטגיה: “אנחנו עושים בקרה”, ונשוחח עם התלמיד על משמעותה: למה עושים אותה? “כדי שנוכל להבין את מה שקוראים”, מתי עושים אותה – בזמן קריאת טקסט או שאלות, ואיך עושים אותה? – באמצעות חזרה ותיקון המילה עד שהמילה תישמע הגיונית. המילה “בקרה” הופכת לסכמה שמארגנת את הפעולות ומשמעותן וכך התלמיד יכול לזכור מהי בקרה ולהבין מה הוא עושה ולמה. וכך בסיטואציה אחרת המורה רק תצטרך להזכיר את המושג בקרה והתלמיד כבר ייזכר וישלוף את כל המידע על האסטרטגיה.
מחקרים רבים בארץ ובעולם עוסקים בתחום ההוראה המפורשת ומדגישים את נחיצותה בהוראה לתלמידים מתקשים ובכלל לכלל ילדי הכיתה. אולם עדיין נראה שההוראה בכיתה היא בעיקרה הוראה סמויה מהתלמיד ולא מפורשת.
אז קחו לכם נקודה למחשבה וחשבו איך להפוך את ההוראה מסמויה למפורשת.
1 מחשבה על “פרקטיקת ההוראה המפורשת”
מה זה שיום מה פרושה של המילה